בכ"ו טבת תרע"ז, השבוע לפני 100 שנים, ארע מקרה רצח מזעזע, בחולות סיני ליד העיר רפיח. הנרצח יהודי ארצישראלי שהיה בדרכו למצרים ,במשימה "מודיעינית" שלקח על עצמו, יחד עם קבוצה קטנה של בני משפחתו וידידים ,לנסות לעזור במיגור השלטון העותומאני  (התורכי) בארץ ישראל. 10 דברים שרציתם לדעת על מחתרת "ניל"י" שפעלה בא"י בשנים 1915 עד 1917.

א. הימים ימי תחילת המאה העשרים בארץ ישראל. היישוב היהודי בארץ מנה כמה עשרות אלפים בלבד. השלטון בארץ היה עות'מאני דהיינו שלטון תורכי-איסלמי שהפיל חיתתו על היהודים. בשנת 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, התורכים נלחמים לצידה של גרמניה. היישוב היהודי מונה עם פרץ המלחמה כ85000 נפשות. כ60% מהם בני "היישוב הישן" שמתפרנסים בעיקר מקבלת תרומות מיהדות רוסיה, מזרח אירופה וארצות הברית. 40% מיהודי הארץ ,אלה הקרויים "היישוב החדש" מנסים להקים מושבות וליזום פרויקטים חקלאיים בעיקר בתמיכת הנדיב הידוע הברון רוטשילד ולנסות לייצא לחו"ל תוצרת חקלאית. מלחמת העולם הראשונה גורמת לשיתוק כמעט מוחלט של העברת הכספים מחו"ל וכמובן לעצירה של היצוא הזעיר של תוצרת חקלאית.

ב. היישוב היהודי, חושש מסיבות מובנות לגורלו. הגזרות של השלטון העות'מאני הולכות ומתרבות והסבל של היישוב היהודי קשה מנשוא. הראשונים לסבול היו היהודים שנשאו עימם דרכונים של נתינות זרה, בעיקר של ארצות שנלחמות כנגד הגרמנים ותורכיה שותפתם. בעלי נתינות רוסית הצטוו לעזוב מיידית את ארץ ישראל. בעלי נתינות רוסית היוו כמחצית מהאוכלוסיה היהודית. יהודים אלה מיהרו, בכל אמצעי שעמד לרשותם ( כולל תשלומי שוחד לפקידות העות'מאנית) לקבל על עצמם נתינות עות'מאנית ובכך מנעו גירושם. אלה שלא הצליחו גושו מהארץ ובאכזריות קשה. השלטון התורכי ביטל לחלוטין את שיטת הקפיטולציות, שיטה שזיכתה אזרחים מאירופה בזכויות יתר מיוחדות, למשל אי כפיפות לחוק העות'מאני .

ג. היהודים נדרשו למסור את כלי הנשק שהיו אמצעי המגן במושבות כנגד הפורעים הערביים. ראשי היישוב טענו כי הנשק נועד להגנה עצמית וסרבו למוסרו לידי התורכים. נציגי השלטון איימו בהחרבת המושבות ותחת האיום הנורא נאלצו היהודים למסור את כלי הנשק. ב17 בדצמבר 1914 , יום הקרוי "יום חמישי השחור" עצרו שוטרים וחיילים תורכים, עוברים ושבים ברחובות היישוב, כולל אלה שבידיהם נתינות עות'מאנים, העבירו אותם לאוניות ושלחו אותם ל"גלות" במצרים. הגזרה הבאה הייתה סגירת רוב העיתונים העבריים. השליטים התורכיים בטענה כי הם נתונים במלחמה הרבו להחרים כל ציוד אפשרי, בין אם היו זקוקים לו ובין אם לאו . הוחרם מזון רב שבידי היישוב היהודי, כלים חקלאיים, בהמות , גדרות תיל שהקיפו המושבות , פריטי לבוש ( כולל לבוש נשי) ועוד ועוד. סיפור רצח העם והטבח שביצען התורכים בבני העם הארמני , הגיעה ארצה, ביצוע הגזרות כנגד היהודים הביא לחשש כבד כי טבח דומה יקרה ליהודי ארץ ישראל . היו יהודים שחזרו מלבנון ודיווחו כי האוכלוסיה הנוצרית בלבנון הורעבה ע"י התורכים ומאות אלפים מהם מתו מרעב.

ד. בזכרון יעקב התגורר אגרונום ואיש מדע בשם אהרן אהרונסון . הקים חווה חקלאית למטרה מחקרית( בעיקר של החיטה). תוך כדי מלחמת העולם הראשונה כתב מסמך מעמיק ומפורט על טבח הארמנים של השלטון התורכי. למסמך קרא PRO ARMENIA ( בעד ארמניה). אהרונסון העביר את המסמך לידי הבריטים בבקשה שיתנו לו פירסום ויפיצו אותו בעולם המערבי והחופשי. לאהרונסון היה עוזר צעיר בשם אבשלום פיינברג . אבשלום בן למשפחה חלוצית ממייסדי גדרה שנאלצה לעבור ליפו ומשם לחדרה. אבשלום קיבל את חינוכו כילד בעיקר מסבו ( אבי אימו) מאיר בלקינד,יהודי שומר מצוות שתחביבו היה לימוד התנ"ך. עוד בטרם מלאו לנער בר מצווה, אירגן את חבריו הילדים להקים קבוצה בשם: "נושאי דגל ציון" שחרטה על דגלה "ארץ ישראל חופשית". אבשלום נדד בעולם עד שחזר והפך לעוזרו של אהרונסון. שלח לגב' הנרייטה סאלד, פעילה ציונית מארה"ב ממיסדות הארגון " הדסה" ולימים מייסדת "עלית הנוער". במכתבו כתב פיינברג: "מכיוון שאין מעיזים לשחוט את כולנו בבת אחת,יוציאונו התורכים להורג לשיעורין,עד אשר נוציא את נשמתנו בדומיה בתוך הבוץ… את המעשים הללו ייתכן למנוע רק אם נאחז מראש,מעכשיו,באמצעים בלתי רגילים שיאפשרו פעולה מהירה ובמועד הנכון". אבשלום פיינברג הבין כי על היהודים ליזום פעולה אקטיבית לעורר מרד צבאי כנגד השלטון העות'אמני ובעזרת הבריטים .

ה. הרעיון של אבשלום פיינברג קנה את ליבם של אהרן אהרונסון של אחיו אלכסנדר. הם התנגדו לרעיון המרד ,אבל הסכימו כי עליהם ליצור קשר עם הבריטים ולהעביר להם מידע על הקורה לשלטון העות'אמני ,נציגיו וחייליו בארץ ישראל. הבריטים שחששו כי התורכים מעוניינים לכבוש את מדבר סיני ומשם להשלט על הנתיב הימי החשוב,תעלת סואץ ,היו מעוניינים במידע רב ככל האפשר. לצערם של הקבוצה היהודית הרעיון לא צלח בתחילת דרכו. הבריטים החשדנים גרשו את מביאי המידע ממצרים. לקבוצת "הריגול" היהודי הצטרפה בת המשפחה שרה אהרונסון וכן נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי. השיטה לגיוס הייתה חבר מביא חבר. בסיס ההפעלה הייתה בתחנת הנסיונות החקלאית של אהרן אהרונסון בעתלית.
אהרן הצליח להגיע ללונדון בירת אנגליה שם יצר קשר עם נציגי הצבא הבריטי והביא בפניהם את רעיונות הריגול כנגד התורכים בא"י. אהרנסון יצא למצרים ושם פעל כיועץ למודיעין הצבאי הבריטי. אניה בריטית הייתה מפליגה ממצרים לחוף עתלית לאסוף המידע שנאסף.

ו. באחת ההפלגות לעתלית היה על האניה אחד מחברי הקבוצה היהודית, ליובה שניאורסון שנהג לקרוא בתנ"ך. קצין בריטי פנה אליו וביקש למצוא סיסמא שתהא סימן הזיהוי בין היורדים לחוף מהאניה ובין המגיעים מהחוף עם מעטפת המידע. ליובה שניאורסון הציע את הפסוק מספר שמואל א' ( פרק ט"ו פסוק כ"ט) שם נאמר:"וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" . נבחרה הסיסמא: "נצח ישראל לא ישקר" וכך קיבלה המחתרת היהודית את השם ניל"י ( ר"ת הפסוק=הסיסמא). אניית הריגול הבריטית הייתה מפליגה ממצריים צפונה ובשעות היום לאיסוף מידע ממרגלים סורים ולבנונים. כשחלון הצריף המוצב בכרם של משפחת אהרנסון נותר פתוח, היה זה הסימן כי על הספינה לחנות בלילה ממול עתלית. כשקיבלה הספינה את האות הייתה מוציאה עשן רב מארובותיה כהודעה שהמסר התקבל. אנשי המודיעין הבריטי היו יורדים בלילה מהספינה , היו מחליפים את הסיסמא :נילי ובתשובה היו אומרים את השם : טוביה ( בנו של יוסף לישנסקי) ואז בוצעה העברת החומרים.

ז. המידע שהייתה מעבירה ניל"י לבריטים כלל מידע כללי על הקורה בארץ, מידע על מחנות הצבא התורכי ופעילות של החיילים התורכים. הבריטים היו מעבירים סכומי כסף גדולים ליישוב היהודי כדי שיוכל להתמודד עם הרעב הכבד שנוצר בזמן מלחמת העולם. הגרעין המצומצם של ניל"י התרחב ונוספו לה חברים איכותיים: חקלאים,רופאים ואפילו שני אחים בני העדה המרונית הערבית.למעשה ארגון ניל"י כלל בשיא כוחו כמעט 30 חברים. משבר קשה היה יציאת שני חברים יוסף לישנסקי ואבשלום פיינברג ברכיבה על סוסים לכיוון מצרים. בהגיעם לאזור רפיח, בואכה מדבר סיני, ניתקלו בכוחות בדואים מהאזור . אבשלום פיינברג נרצח , לינסקי נפצע והצליח להגיע למצרים .כל הנסיונות לאתר את גופתו של אבשלום כשלו . היו אפילו שחשדו (שלא בצדק) כי לישנסקי פגע בפיינברג. נספר כי רק לאחר מלחמת ששת הימים, קצין צה"ל ( לשעבר פקד במשטרת ישראל) בשם שלמה בן אלקנה , יועצו של אל"מ (דאז) מוטה גור, לענייני ערבים וחוקר תולדות ארץ ישראל,החליט לנסות למצוא את מקום קבורתו של אבשלום פיינברג.

ח. שלמה בן אלקנה למד וחקר את כל תולדותיו של אבשלום פיינברג כולל את כל הנסיונות בעבר למצוא את מקום קבורתו . כקצין בצה"ל הפעיל ידידים בדואיים שגרו בעזה ואיתם יצא לפגוש את משפחת אבו צפרא בני השבט הבדואי אל ססנה באזור רפיח. אלה נענו לפניתו וסיפרו לו כי בקרבת מקום צומח עשרות שנים דקל בודד והסיפור הוא שהדקל צמח על מקום קבורתו של יהודי שנרצח . הקצין הישראלי פגש בדואי זקן שהודה שהיה בין היורים ואישר כי נקבר במקום צמיחת הדקל. בוצעה חפירה מסביב לשורשי הדקל , נמצאו עצמות שנלקחו מיידית למכון לרפואה משפטית לאחר בדיקת הדי.נ.איי וכל בדיקה אפשרית אושר כי אלה עצמותיו של אבשלום פיינברג הי"ד . קבורה ממלכתית נערכה בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל, לוויה צבאית שעברה בדרכה לירושלים ברחובות הערים ראשון לציון, נס ציונה, רחובות וגדרה . קברו של אבשלום נקבע ליד קברו של יוסף לישנסקי שכמובן החקירה ניקתה אותו מכל חשד .

ט. הסיפור של קיומה של מחתרת ניל"י נפוץ ברחבי ארץ ישראל . מנהיגי היישוב התנגדו לפעילותה כי חששו כי תפיסתה וגילויה ימיטו אסון על היישוב היהודי בארץ. מאידך רבים תמכו בפעילותה וגם אם לא היו חברים בניל"י התנדבו להעביר כל פיסת מידע על תנועות הצבא התורכי ועל פעילות במחנותיו לידי אלה שהיו פעילים. נעמן בלקינד ריכז את הפעילות בדרום הארץ מתוך מרכז ניל"י בראשון לציון באחת הידיעות נמסר כי קבוצת קצינים גרמנים ממוקמים בעזה . המידע הועבר לבריטים ומטוס בריטי תקף בעזה והרג את כל המטה הגרמני. אחיו של נעמן בלקינד, איתן היה קצין בצבא העוצ'מאני ושירת בדמשק. איתן השיג את מחברת הצופן של תחנת האלחוט הגרמנית בסוריה ודאג גם להעביר ציון למקומות "מומלצים" להפצצה. רופאים יהודים ששרתו בצבא התורכים היו מקור מידע שלא יסולא בפז.

י. בתחילת חודש ספטמבר 1917 תפסו התורכים יונת דואר עם הודאה מוצפנת . יונה שנשלחה ע"י שרה אהרנסון . הצופן לא פוענח אולם התורכים הבינו כי אכן פועלת מחתרת נגדפ בארץ. נעמן בלקינד שיצא בשליחות למצרים , נתפס ,עונה בחקירתו , נשבר וחשף את שמות אנשי הרשת. הצבא התורכי כיתר את זכרון יעקב ( תחילת אוקטובר 2017),עצר את רוב חברי מחתרת ניל"י. העינויים היו קשים מנשוא . התורכים רצו להעבירם להמשך חקירה בנצרת , שרה אהרנסון , כתבה מכתב פרידה והתאבדה ביריה של אקדח שהחביאה בביתה ( לאחר שביקשה להחליף בגדים בחדרה וקיבלה היתר) . יוסף לישנסקי ברח ניתפס והועבר לכלא בדמשק שם ניתלה יחד עם נעמן בלקינד ( 16 בדצמבר 1917). אהרן אהרנסון היה בחו"ל ובתום מלחמת העולם הראשונה יצא לשיחות שלום בצרפת . מטוסו התרסק בתעלת למאנש וכך מצא את מותו . במסמכים בריטים שהתגלו לימים הובן כי הצהרת בלפור ( 1917) על זכות היהודים להקים מדינה בארץ ישראל , הייתה בעקבות ההערכה הבריטית לתרומת ניל"י לנצחון הבריטים במזרח התיכון. לסיום ארשה לעצמי להמליץ לקוראי. באחד מימי החופשה קחו את המשפחה וסעו לביקור בזכרון יעקב . בבית משפחת אהרונסון ( רחוב המייסדים 40), הוקם מוזיאון המנציח את מחתרת ניל"י. השבוע כ"ו טבת, 100 שנים לרציחתו של הוגה ומייסד ניל"י, אבשלום פיינברג הי"ד ראוי לציין מפעל כה חשוב בתולדות עמנו.